פסק-דין בתיק רע"צ 6351-01-12

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל, הגב' ר. באום (כתוארה אז) מיום 5/12/11 במסגרת תיק הוצל"פ 02-32038-10-1 (להלן "תיק ההוצל"פ") המתייחסת לשתי בקשות שהוגשו על ידי המערערת: האחת, להפחתת סכום הפיקדון; והשנייה, למתן ארכת מועד להפקדת סכום הפיקדון.

בהחלטתה נעתרה כבוד הרשמת לארכת מועד להפקדת פיקדון עד ליום 5/2/12, אך בד בבד הורתה כי סכום העירבון יעמוד על סך של 6,000 ש"ח.

2.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שלפניי, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות").

 יחד עם זאת, יש לאבחן בין שתי הבקשות.

3.         בכל הקשור לבקשה להפחתת סכום הפיקדון -

ביום 11/9/11 נעתרה כבוד הרשמת (הגב' ר. באום, כתוארה אז) לבקשת המבקשת (החייבת) להכריזה כחייבת מוגבלת באמצעים בקבעה, בין היתר, כי על המבקשת לשלם תשלום חד פעמי בסך של 3,000 ש"ח עד ליום 28/9/11 כתנאי לפתיחת תיק האיחוד וכן תשלום חודשי בסך של 650 ש"ח החל מיום 28/10/11 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן.

            המבקשת בחרה, מטעמיה היא, שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו אלא הגישה ביום 1/12/11 בקשה להפחתת סכום פיקדון. אין בהגשת הבקשה החוזרת כדי להאריך את המועדים הנקובים בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההוצל"פ") ולתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979 (להלן "תקנות ההוצל"פ").

מכאן, החלטת כבוד הרשמת מיום 11/9/11 היא החלטה חלוטה ואין בהגשת הבקשה הנוספת כדי להאריך את המועדים (וראה גם: ד. בר אופיר, "הוצאה לפועל - הליכים והליכות", מהדורה שביעית (2009), עמודים 114+115). 

ויודגש- אין בבקשה כל טענה לשינוי מהותי בנסיבות המבקשת ובמצבה הכלכלי החל מיום 11/9/11 ועד ליום 5/12/11. נהפוך הוא, הבקשה להפחתת סכום פיקדון חוזרת על הנטען בבקשה להכרזת המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים מחודש ספטמבר 2011 ומבקשת כי יוטל עליה סכום פיקדון בסך של 1,000 ש"ח בלבד, תוך העלאת טענות כנגד ממצאי כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 11/9/11.

מטעם זה גם אין מקום לטענות המשיב באשר לנתונים שהוסתרו על ידי המבקשת. נתונים אשר מן הראוי היה שיובאו בפני כבוד הרשמת עובר להחלטתה מיום 11/9/11 וזאת מבלי לגרוע מחובת תום הלב המוטלת לפתחה של המבקשת (ראה: ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל (2006); ד. בר אופיר "הוצאה לפועל - הליכים והלכות" עמוד 429 ואילך; סעיף 74ד לחוק ההוצל"פ; וראה בהיקש מהליכי פש"ר: ע"א 6021/06, פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (2005); פש"ר (חיפה) 12540-01-10, אייל נ' דידי (2011)).

לפיכך, דין הערעור בכל הקשור להפחתת סכום הפיקדון - להדחות.

4.         שונה הדבר בכל הקשור לבקשה לארכת מועד.

            בהחלטה מיום 5/12/11 נעתרה כבוד הרשמת, לבקשת המבקשת להארכת המועדים הנקובים בהחלטה מיום 11/9/11 ב-60 יום נוספים בכפוף לכך שיופקד עירבון בסך של 6,000 ש"ח עד ליום 5/2/12 בשים לב לכך שבהתאם להחלטה המקורית היה על המבקשת לשלם לנושיה עד למועד הארכה המבוקש סך של 5,600 ש"ח.

מצינו לעיל כי כבוד הרשמת בחנה את כל נתוני המבקשת בחודש ספטמבר 2011 ומצאה כי יש לחייבה בפיקדון בסך של 3,000 ש"ח בלבד ותשלום חודשי בסך של 650 ש"ח וכי, לא הובאו בפני כבוד הרשמת נתונים נוספים המעידים על שינוי במצבה הכלכלי של המבקשת מחודש ספטמבר ועד לחודש דצמבר 2011 ואף לא נערכה ולא נתבקשה עריכתה של חקירת יכולת (ולעניין חשיבות חקירת יכולת ראה: בש"א (ת"א) 3609/07, חיון נ' שטראוס שיווק בע"מ (2002); ד. בר-אופיר "הוצאה לפועל-הליכים והלכות", מהדורה שביעית - 2009, עמוד 448 ואילך).

מטעם זה, בדין לא הופחת סכום הפיקדון אך באותה נשימה לא היה מקום להעלותו.

המבקשת הצהירה כי היא מתקשה לגייס סכום של 3,000 ש"ח ובהעדר ראיות בדבר שינוי  במצבה הכלכלי באופן המאפשר הפקדת סכום פיקדון גדול יותר, מן הראוי היה או לדחות את הבקשה לארכת מועד, או להאריך במועד קצר יותר או ליתן את הארכה כמבוקש. ברם, בנסיבות אלה לא היה מקום להתנות את ארכת המועד בתשלום כפל פיקדון כתנאי להכרזת המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים.  

לעניין זה יש לזכור את תכלית חוק ההוצל"פ הפועל לאזן נכוחה בין גבייה יעילה ומהירה של חובות והגנה על זכויותיהם הקנייניות של הנושים להיפרע את חובם ואינטרס הציבור בהוצאה לפועל אפקטיבית מזהלבין הגנה על חייבים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם מזה.

כפי שעמדה על כך כבוד הש. מ. נאור ב-רע"א 5137/11, פלוני נ' עו"ד הכהן (2011):